אתר הבית

שווי שימוש – מי ינצח: הצדק או פקידי רשות המיסים?

פורסם ע"י ב מרץ 14, 2016 בקטגוריה בלוג | 4 תגובות

פורסם ע"י ב מרץ 14, 2016 בקטגוריה בלוג


התנהלותם של פקידי רשות המיסים בארץ בנושא שווי השימוש ברכב עומדת בניגוד מוחלט לכללי הצדק הטבעי, וחמור מכך: גם בניגוד לחוות דעת מקצועיות של מיטב מומחי המיסוי בארץ וכמובן גם בניגוד להוראות בית המשפט. מהי הדרך לטפל בתופעה זו?

העיקרון והנסיבות

בענף הרכב הפרטי והמסחרי עד 3.5 טון, כלל משתמשי כלי הרכב מחויבים בתשלום שווי שימוש (לא עצמאים – להם החישוב מעט שונה), ונסיעות לצורכי עבודה אינן נחשבות ככאלה. אין הבדל בין עובדי היי טק, לדוגמא, המקבלים כלי רכב מהעבודה לצורכי נסיעה לביתם ולעבודה, לעומת אותם משתמשים הנוסעים במהלך עבודתם ולצורכי עבודתם בכלי הרכב.

רבות נכתב על חוסר השוויון וההגיון בחיובים אלו. לפני כשנה וחצי חשבתי לתומי כי “מתחילה מהפכה בחיובי העובדים בשווי השימוש“. בזמנו הייתי אופטימי וחשבתי כי בעקבות ‘פשרת רפא”ל’ (כמפרט שם), רשות המיסים תתעשת ותנסה להחיל את הצדק על אותם משמשים בכלי הרכב לצורכי עבודתם.

כפי שנראה להלן, המצב לא רק שאינו משתנה לטובה, אלא רשויות המס מבקשות להחמיר עם המשתמשים!

גובה שווי השימוש – הגבוה בעולם

כפי שהרחבתי בעבר, מדינת ישראל לא רק שמחייבת את שווי השימוש הגבוה ביותר בעולם (שנייה רק לדרום אפריקה), אלא גם לא מוכנה לערוך התאמה בין רכב חדש למשומש.

להלן טבלת ההשוואות:

1403-1

כאמור, ישנן מדינות בהן קיימת מערכת התאמת מחיר: ככל שכלי הרכב ישן יותר, כך מכפלת שווי השימוש תהיה על מחירו כמשומש (נמוך מחדש כמובן). אצלנו המצב הפוך: ככל שכלי הרכב מיושן, אם המדד עולה, גם שווי השימוש יעלה, ואפילו מעבר לזה של רכב חדש!

מעבר לכך, העובדים המשתמשים בכלי רכב בעיקר לצורכי עבודה נמצאים משלמים בדיוק כמו אלו שמשתמשים בכלי הרכב לצורכי נסיעה לעבודה ובחזרה. אין ספק שמדובר גם כאן, בהליך לא תקין, ועל נושא זה בלבד ארחיב בהמשך.

אין ספק שאנחנו יכולים ‘להתגאות’ בחיובים כה גבוהים, אבל לא פחות מכך: בחיובים בלתי צודקים.

החלטות תקופתיות מאיימות של רשויות המיסים

אחת לשנה בדרך כלל, נוהגת רשות המיסים להוציא חוזר בדבר אי חוקיות הניסיונות להקטין את תשלומי שווי השימוש. כך, רק ב-25 בינואר 2016, לפני מספר שבועות, הוציאה תחת ידה הגב’ מירי סביון המוגדרת כ”סמנכל”ית בכירה שומה ובקורת“, חוזר המיועד לפקידי השומה המייצגים והעובדים ובו היא מסבירה כי:

…”עדיין מתקבלים דיווחים על מספר חברות אשר ממשיכות לשווק את התוכנות של יומן רכב ממוחשב לחברות ו/או ועדי עובדים שונים. יובהר כי השימוש בתוכנות אלו לחישוב שווי השימוש ברכב / הוצאות רכב המותרות אינו תואם את הוראות החוק… תיקים אשר קיים בהם שימוש בתוכנות כאמור יטופלו במסגרת ביקורת ניכויים”.

1403-5

הודעות מעין אלה יוצאות מדי כל שנה לערך ומדגישות את אותם הדברים בדיוק מוחלט. המוסד לביטוח לאומי גם הצטרף ל’חגיגה’, וב-24 בינואר 2013 הוציא חוזר מטעמו ובו כתב: “לאחרונה מעסיקים החלו להפריד בין נסיעות פרטיות לנסיעות עסקיות. לדוגמא: במערכת ‘יומן רכב ממוחשב’ (תוכנת ניהול יומן רכב ממוחשבת המותקנת ברכב המעסיק) דבר שלא הותר ע”י רשות המיסים. יודגש, שווי שימוש מלא לעובד, מהווה חלק מהבסיס לתשלום דמי ביטוח וכן כבסיס לתשלום גמלאות. לפיכך, מנהל הביטוח והגבייה בביטוח הלאומי, אינו מאפשר ואינו מאשר דיווחים שאינם על-פי תקנות מס הכנסה לעניין שווי השימוש ברכב המעסיק”.

הצדק הטבעי

אצלנו בישראל יש קצת בעיה עם מושג זה. לכאורה, ועל בסיס מיטב עורכי הדין העוסקים בדיני מיסוי ומכירים היטב את הוראות החוק, הדעה שונה בתכליתה מזו של פקידי השומה, וטוב היה אם משתמשי הליסינג היו מציבים אתגר בפני בית המשפט העליון (ייתכן שבמסגרת תביעה ייצוגית…).

כחוט השני, בקרב כל עורכי הדין המתמחים במיסים, אנו רואים כי כולם קובעים שבדיני המס, יש לראות את החזקות שנקבעו כחזקות הניתנות לסתירה, מתוך כוונה להעדיף קביעת מס אמת על בסיס נתונים עובדתיים אותם הנישום יוכל להציג.

בקצרה ובתמציתיות להלן ההסבר של מיטב המומחים:

1. עורך דין משה שקל (ביחד עם עורכת הדין טלי יהושע) מציינים בחוות הדעת שהגיעה לידיי כי “…ניתן יהיה לטעון, לאימוץ מדידת האמת המבוצעת ע”י המערכת (עליה ארחיב בהמשך – א.ה), אשר יש בכוחה לפצל בין השימוש העסקי הפרטי הנעשה ברכב, שתביא בהתאם, לקביעה מדויקת, בת מעקב וביקורת, של גובה הוצאות הרכב המותרות בניכוי, גובה ההכנסה הרעיונית שיש לזקוף לעובד בגין השימוש הפרטי שעורך הוא ברכב הצמוד שקיבל ממעבידו וכן את מס התשומות שיותק בניכוי בגין השימוש העיסקי ברכב“.

1403-42. עורך הדין מ. דרוקר ושות’ מסכם חוות דעתו בכך ש”מעביד, המעמיד רכב צמוד לעובד שכיר שלו והמנהל את צי הרכב באמצעות מערכת ממוחשבת, רשאי לטעמנו, לדרוש את ההוצאות הכרוכות בהפעלת רכב זה כהוצאה, מכוח סעיף 17 לפקודה, על פי חישוב מדויק המבחין בין נסיעות בתפקיד לנסיעות פרטיות הקבוע בתקנות הרכב… ניתן לחשב ולזקוף את שווי השימוש ברכב כטובת הנאה שהיא הכנסה בידי העובד על פי החישוב המדויק המבחין בין נסיעות בתפקיד לנסיעות פרטיות, זאת למרות הקבוע בתקנות שווי השימוש“.

3. עורך הדין חיים ברנזון כותב כי השיטה באמצעות המכשירים המודדים את האמור, הנה הגשמה של תקנה 5 לתקנות הניכוי הקובעת: “5. הוצאות החזקת רכב יותרו בניכוי רק אם הותקן ברכב שלגביו נתבעו ההוצאות, מכשיר למדידת מספר הק”מ שנסע הרכב, למדידת תצרוכת הדלק, סך הדלק הנצרך ומשך הזמן שהרכב היה בנסיעה, או למדידת חלק מנתונים אלה, כפי שיורה הנציב“.
לדבריו, נציב מס ההכנסה ‘שכח’ להוציא הוראות כאלה, ולכן התקנה “כתובה על ספר החוקים כאבן שאין לה הופכין”. לפיכך, לדעתו, מדובר בדרך נכונה על מנת להפחית את עלות שווי השימוש.

הנה, עינינו הרואות כי מספר לא קטן של עורכי דין, שתחום התמחותם הוא מיסים מבהירים כי אכן ניתן לעשות שימוש במכשירים על מנת לבצע הבחנה בין נסיעות בתפקיד לנסיעות פרטיות וכך לשלם מס אמת.

פקידי השומה מתנגדים להפעלת כללי הצדק הטבעי ומבקשים לאכוף תקנות בלתי צודקות. הנושא צורם במיוחד לאור הפסיקה הענפה של בתי המשפט בנושא זה.

ומה אומר בית המשפט?

1403-2במספר לא קטן של פסקי דין מסכימים גם בתי המשפט עם הגישה לפיה ניתן לחלוק על תקנות הרכב, ולקבוע שווי רכב שונה או הוצאות מוכרות של הרכב העסקי, לפי יחס הנסיעות הפרטיות בפועל מול הנסיעות העסקיות.

להלן מספר פסקי דין הרלוונטיים לקביעה זו, ורשימה זו הנה חלקית בלבד : עיריית נהריה (עמ”ה 827/06), עיריית מעלה אדומים (עמ”ה 131/08) ועוד…

אין ספק שהדרישה בדבר רישום שיטתי ונכון באמצעות מערכת משולבת, שתקל על הוכחת השימוש שנעשה בפועל בכלי הרכב נדרשת, והיא נכונה וצודקת. אבל השאלה הגדולה היא מהו אופן ההתייחסות של מס ההכנסה לנושא.

המערכות הקיימות

1403-3

הטכנולוגיות קיימות כדי להבחין בין נסיעה פרטית לעסקית

קיימות מספר לא קטן של מערכות היכולות לשמש לצורך ביצוע ההבחנה בין סוגי נסיעות פרטיות ועסקיות. חלק מאותן מערכות מחייבות התקנה ראשונית של מערכת GPS וזה כמובן כרוך בהשקעה ראשונית. חלק אחר מסתמך על מערכת כזו ואילו חלק אחר משתמש במערכות התקשורת של הרכב. חברה אחת אף מקשרת בין הנסיעות ליומן ממוחשב של נוכחות בעבודה.

בסך הכל, קיימות לא מעט מערכות המסוגלות לאפשר את הנדרש על מנת לבצע חיוב הוגן של שווי השימוש.

השאלה הגדולה נותרה בעינה: מי יהיה מוכן לעמוד מול רשות המיסים ולהגיע אפילו עד לפתחו של בית המשפט העליון על מנת לבקש כי הצדק יהיה זה שיכתיב את ההתנהלות בתחום רגיש זה. במסגרת שירותי הייעוץ אותם אני מעניק, יש בידיי את כל הנתונים אשר צריכים לשמש את מי שמעז…

אבי הורוביץ יועץ ליסינג

4 תגובות

Join the conversation and post a comment.

  1. יעקב- מנהל צי רכב

    הנושא באמת מטריד ומאוד לא הוגן !
    אברר עם סמנכ”ל הכספים אצלנו, אבל נראה כי נבקש להתייעץ עימך.

  2. יוסי

    מעניין כמה כסף הציבור בישראל ממשיך לשלם בגלל חוסר רצון לטפל בבעיות מצד רשות המס!! מעצבן

  3. מנהל רכש בארגון

    אצלנו מרבית כלי הרכב משמשים לצרכי עבודה. העובדים משתמשים בכלי הרכב לכמעט 90% מהזמן. למרות זאת אנחנו משלמים עבורם את שווי השימוש. הבנו שזה לא תקין. לכן, פנינו למחלקת ניכויים של מס ההכנסה אך הם התעקשו שלא יסכימו להכיר.
    אנסה לפנות אליך לבחינת השיקולים בעניין זה

  4. אריק התותח

    לא חושב שמישהו ישנה את המדיניות הזו בקרוב. אנחנו במדינת ישראל

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים