אתר הבית

תחילתה של מהפכה בחיובי עובדים בגין שווי השימוש

פורסם ע"י ב יול 27, 2014 בקטגוריה בלוג | 5 תגובות

פורסם ע"י ב יול 27, 2014 בקטגוריה בלוג


שווי שימוש הנה הדרך בה בחרה המדינה לחייב את העובדים בגין קבלת כלי רכב ממקום העבודה. רשות המיסים לא מבחינה, באופן די גורף, בין כלי רכב המשמשים את העובדים לצורכי עבודתם, אלו המשמשים להגעת עובדים לעבודה ובחזרה לביתם, ואלו המשמשים את העובדים לשימוש פרטי.

לאחרונה פורסם, כי מס ההכנסה הסכים להגיע לפשרה כלשהי בעניין חיובי שווי השימוש. אני רואה בכך משום התקדמות בהחלטה הגורפת הקיימת, אך בפועל, אני סבור כי זוהי בהחלט תחילתו של תהליך שייתכן שיאפשר שינויים בקביעת שווי השימוש. להלן נסקור בקצרה את המצב הקיים בארץ. נבחן אותו בהשוואה למדינות אחרות ונעלה השגות לעניין ההסכם הנ”ל.

המצב הקיים

כפי שכתבתי לפני למעלה משנה, קיים אי צדק משווע בשיטת החיוב הקיימת לעניין שווי השימוש. הבהרתי שם כי גם מס הכנסה וגם הביטוח הלאומי בעקבותיו, הודיעו כי יסרבו לבצע כל שינוי בשיטת החיוב של שווי השימוש למרות ואף על פי פסקי הדין של בית המשפט המחוזי והעליון.

התעלמות רשות המיסים מהחלטות חד משמעיות, מעיקה מאוד – ולהלן אביא דוגמה אחת מיני רבות:

צרפת, שווייץ, פורטוגל

המדינות עם שווי השימוש הנמוך ביותר ב-OECD

בפסק הדין של עיריית נהריה, קבע בית המשפט המחוזי כי החלטת פקיד השומה, ואשר מבוססת על הוראת החוק, ניתנת לסתירה. בית המשפט פסק כי “יש להימנע עד כמה שניתן מתחולתן של חזקות חלוטות המתעלמת למעשה מהנתונים הספציפיים המאפשרים להגיע למס אמת…וקביעת שומה על דרך של אומדן והערכה רק כאופציה שיורית”. ובהמשך פסק כי גם מחוקק המשנה עשה ניסיונות  “להצביע על קשר אפשרי בין סוג הרכב לשימוש בו“.

בית המשפט פסק כי “…המבחן להתרת ניכוי הוצאות רכב צריך להיות מבחן תכליתי ועל פי השימוש שנעשה בפועל”. כלומר, אם ניתן להוכיח כי השימוש נעשה לצרכי עבודה, די בכך כדי להימנע מלשלם שווי שימוש.

פסק דין זה ניתן בנובמבר 2009. מאז עברו מים רבים בירדן: מס ההכנסה הוציא חוזר המבהיר כי אינו מוכן לקבל כל ניסיון להוכיח אם המשתמש ברכב נוסע לצרכים עסקיים או פרטיים. ביטוח לאמי הצטרף ל”חגיגה” זו ולכאורה נסתם הגולל על כל ניסיון לבצע חיסכון בתשלומי שווי השימוש, מוצדקים ככל שיהיו.

שימוש עסקי

בפסק דין עיריית מעלה אדומים נ’ פקיד השומה נפסק, בדומה לשורת פסקי דין קודמים, כי רכב המשמש לצרכי עבודה בלבד, הוצאותיו יותרו במלואן ואין לשלם שווי שימוש. לכאורה מדובר בכלי רכב המוגדר כ”רכב תפעולי”, אך גם כלי רכב המיועד לצורכי עבודה בלבד, ואינו משמש את העובד מעבר לשעות עבודתו, יהיה פטור. התנאי להגדרת רכב תפעולי לצורך היעדר החיוב הוא בעיקרו הותרתו בסוף יום העבודה במגרש סגור.

המצב באירופה

בארגון ה-OECD התפרסם דו”ח המפרט את המצב השורר בתחום זה באירופה המערבית. ברוב המדינות, עיקר חיובי העובדים בשווי שימוש נעשה, כמו בישראל, על בסיס שווי הרכב, כשהרעיון טמון בכך שגובה החיוב משקף את עלות הרכב (ללא הדלק).

שווי השימוש ברכב בישראל בהשוואה ל-OECD

שווי שימוש ברכב במדינות ה-OECD ובישראל (לחצו להגדלה)

יחד עם זאת, בחלק מהמדינות נלקחים פרמטרים נוספים כגון: העלות הישירה של שימוש פרטי, סכום קבוע וכו’. המטרה בכל המדינות היא לחייב את העובדים רק בשווי האמיתי של התועלת המופקת על ידו.

ואכן מרבית המדינות מחייבות לפי “שווי הרכב”. חלקן, כמו ארצות הברית, גרמניה וצרפת, מאפשרות חיוב לפי יותר משיטה אחת להערכת התועלת אותה מפיק העובד.

שווי הרכב אינו אחיד. אפילו במדינות אירופה יש הבדל בין מדינה למדינה. בכל מקרה, בדרך כלל מדובר בעלות של המעסיק. ואם המעסיק רוכש מכונית משומשת במחיר נמוך, שווי השימוש ייגזר מעלות זו. גם במהלך השנים, עת שווי הרכב יורד, כך יורד גם גובה שווי השימוש של העובד.

אחוז שווי השימוש משווי הרכב גם הוא שונה ממדינה אחת לאחרת. העלות נעה בין 0.75% לחודש (9% לשנה) בצרפת, עד ל-2.8% (33.6% לשנה) בדרום אפריקה…

כפי שאנחנו רואים בטבלה זו, למעט מול דרום אפריקה, החיוב בגין שווי השימוש בכלי הרכב על ידי העובד מצוי ברמה גבוהה מול מדינות אחרות.

בחלק מהמדינות שאינן מצויות בגרף שלעיל, החיובים הרבה יותר מותאמים לשימושים. כך, בארצות הברית החיוב נעשה על בסיס 0.55 דולר בגין כל מייל של נסיעה. זה בהחלט מס הרבה יותר פרוגרסיבי!

ההשוואה למצב בישראל

אצלנו המצב אינו כה “נקי”. הבעיה הגדולה טמונה בהגדרת בסיס החיוב: “עלות הרכב” או  “שוויו“?

כפי שציינתי לעיל, מטרת החיוב היא למסות לפי מרכיב העלות האמיתית של כלי הרכב על בסיס חודשי. אם כך, מדוע לשלם את אותו המחיר, ואף יותר, על כלי רכב ישן, שעלותו החודשית נמוכה בהרבה מזה החדש?

וכך, המצב בארץ בהשוואה למרבית המדינות “הנאורות” אינו מזהיר וזאת ממספר סיבות:

  • עלות הרכב גבוהה בעשרות אחוזים מהעלות במרבית מדינות אלה ולכן שווי השימוש גבוה הרבה יותר.
  • כלי רכב ישן מחייב תשלום שווי שימוש גבוה יותר מחדש.
  • החיוב החודשי אינו יורד גם אם מרכיב ירידת הערך פוחת.

בהשוואה למדינות אלה, המצב בארץ בהחלט מחייב שינוי. כבר לפני שנה התייחסתי לניסיונות לשנות את שיטות החיוב. הבהרנו שם כי האוצר מתנגד לשנות את שיטות החישוב אף כי נעשים כל העת ניסיונות לבחון שיטות חיוב אחרות. לדעתי החיוב הצודק יהיה בסופו של דבר פונקציה של כמות הנסועה הריאלית של כל עובד.

מעבר לכך, לדעתי, גם יתאפשר למשתמשים המבצעים נסיעות לצרכי עבודה, לשלם את שווי השימוש על היחס בינם לבין הנסיעות לצרכים פרטיים. כאמור, חיוב על פי נסועה בפועל יתאפשר ביחד עם ההבחנה בין השימוש הפרטי לעסקי. והנה, בימים אלה התבשרנו על תחילתו של תהליך שבסופו ייתכן שהשינוי המיוחל יגיע!

פשרת רפא”ל

ב-18.5.2014 נחתם הסכם פשרה בין עובדי רפא”ל לבין רשות המיסים. מטרת הסכם הפשרה הושגה “כדי למנוע פסיקה עקרונית בעניין זקיפת שווי שימוש רכב כלכלי”.

תמצית ההסכם מתייחס לעובדי רפא”ל העושים שימוש זמני ברכב “המאגר” שאינו משויך להם. מהו רכב “מאגר“? מדובר ברכבי “איגום” שאינם משויכים לאיש ומצויים בשימוש הכללי של החברה. במקרים רבים ישנה התייחסות לרכב מסוג זה. כך, בהוראת החשב הכללי מספר 13.5.1 נקבע כדלקמן:

“רכב איגום המוקצה לעובד לביצוע משימה ו/או הסעת עובדים לאחר שעות העבודה ו/או לאחר סיום העבודה, ואינו מוחזר למשרד אלא נותר בחנייה במקום מגוריו של העובד, מהווה הטבה לעובד שעליה תבוצע זקיפה… זקיפת הטבה לעובד עבור חודש מלא תבוצע במקרים שבהם השימוש ברכב האיגום בוצע פעמיים בחודש לפחות, או כאשר רכב האיגום נשאר בידי העובד באחד מימי סוף השבוע או החופשה”.

לכאורה נוצר מצב, שעובד העושה שימוש בכלי רכב של החברה אפילו שני ימים בחודש, שבמהלכן נותר הרכב בשעות הלילה בידיו, ישלם שווי שימוש בגין חודש שלם.

מהודעת הפשרה של רפא”ל, נראה כי החשב הכללי יאכל את כובעו וייאלץ לשנות הנחיותיו. שוב לא יוכל לחייב את העובד במלוא החיוב אלא, כל עוד מספר ימי השימוש יהיה פחות מ-10 ימים.

ההסכם שנכרת בין רשות המיסים לעובדי רפא”ל קובע כי החיוב בגין שווי השימוש לא יהיה עבור כל החודש אלא יחסי “…כיחס שבין מספר ימי השימוש ברכב המאגר כאמור בחודש קלנדארי, לבין 30 ימים בחודש” וזאת אם כאמור לא עשה שימוש ביותר מ-10 ימים באותו חודש או בלמעלה מ-100 ימים בשנה.

כאמור כאן, מדובר בהסכם חריג מאוד שיכול לשמש כאבן דרך בהתפתחות הגיונית לכיוון של חיובי שווי שימוש הגיוניים יותר. יחד עם זאת, מספר לא קטן של שאלות נותרו פתוחות בנושא זה, ועל המחוקק יהיה לתת את הדעת לפתור אותן. על מנת לאפשר למהלך זה להתגלגל בכיוון הרצוי חייבים להימצא מספר משתמשים, או אנשי משרד התחבורה, שינקטו בצעדים ממשיים. בכך תלויה הצלחתה של המהפכה העומדת בפתח.

במקרים אלו של סוגיות באשר לשווי השימוש, הייתי ממליץ להיעזר בשירותיי כיועץ ליסינג על מנת לבחון את הנושא לעומקו, שכן חוסר ידע משמעו פעמים רבות הפסדים כספיים.

אבי הורוביץ יועצי ליסינג – לאתר הבית
טלפון: 050-5332449
אבי הורוביץ הקים וניהל את חברת הליסינג הראשונה בישראל (ניו-קופל) ומשמש כיועץ ליסינג.

אבי הורוביץ יועץ ליסינג

5 תגובות

Join the conversation and post a comment.

  1. רונן

    המצב שבו המעסיק מבקש לנסוע לכנס מרוחק ומחייב עובדים על כל החודש, הוא פשוט בעייתי! אני מקווה שזהו שינוי שעומד לקרות ומהר.

  2. דודי מנהל רכש

    שימו לב לנתון שאבי ציין כאן – משלמים פה הרבה יותר שווי שימוש בהשוואה למדינות אחרות.

  3. שמעון גור

    שלום אבי,
    שאלה קטנה לי אליך: אם אתה מתחיל ליסינג ומקבל רכב משומש בן כשנתיים נניח, האם שווי הרכב שאתה מחוייב עליו לא אמור להיות מופחת לפי חישוב ערך של רכב זה כרכב משומש?

    תודה, שמעון

  4. אודי רוקח

    מה שווי רכב שאני אמור לשלם דרך העבודה?

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים